<h1>חוקות הדיינים סימן רל"ד</h1>
<h2>דף מ.</h2>
מי שיש לו שטר על חבירו והוא מתיירא שמא ילכו העדים החתומים באותו שטר למדינת הים או שמא ימותו וכשיבא לגבות חובו יטעון הלוה ויאמר שהוא פרוע או שהוא מזוייף ויצטרך לקיים שטרו בב"ד שיכירו חתימת העדים ולא ימצא מי שיכיר חתימתם ויפסיד כיצד יעשה ילך לפני ב"ד של ג' ומביא העדים בעצמן ומעידים על חתימת ידיהם בפני ב"ד והם כותבין בתוך השטר למטה מחתימת העדים במותב ג' כחדא הויינא יתבי כד אתו קמן או כד איתברר קמן דהני תרי סהדי דחתימי לעיל דהאי חתימת ידיהון ומדאיתעביד קמן אשרנוהי וקיימנוהי כדחזי ע"כ הוא לשון קיום ודוקא בפני ג' אבל בפני שנים אין מקיימין מפני שאם לא היו אלא שנים הרי הוא כעדים ששמעו מעדים שהם חתומין למעלה שהשטר כשר אבל כשהם ב"ד של ג' בני אדם היא עדות גמורה שהעידו על חתימת ידיהם לפני ב"ד והכשירו ב"ד את השטר ועכשיו חתמו ב"ד ששטר זה כשר ודומה לפסק דין כך מפו' בב"ב בפ' חזקת הבתים.
